מגזין שפיץ - Spitz Magazine

המוח שלנו ומשבר הקורונה, חלק 4: למה לא כדאי לסמוך על תחושת הבטן שלנו

מאת תום ביאליק •

מחקרים מוכיחים שוב ושוב את הנטייה למצוא מידע שמחזק את האינטואיציה שלנו - גם אם היא שגויה לחלוטין

אם עדיין לא מילאתם את שאלון החשיבה הביקורתית שעמו התחלנו את סדרת הכתבות, אתם עדיין מוזמנים לעשות זאת כאן.

לכל הכתבות בסדרה

באחת השאלות הוצגה בפניכם חידה: אנה מסתכלת רק על בתיה. בתיה מסתכלת רק על גליה. אנה חובשת כובע, גליה אינה חובשת כובע. האם מישהי עם כובע מסתכלת על מישהי ללא כובע? מחקרים הראו שרוב האנשים בוחרים בתשובה ״לא ניתן לקבוע״ לחידה זו. גם רוב הקוראים שלנו (72%) בחרו באפשרות זו.

כמו שבוודאי אתם יכולים לשער על סמך הכתבות הקודמות, רוב האנשים טועים בתשובה זו. התשובה הנכונה היא ״כן״ (רק 20% מכם בחרו באפשרות זו). ההסבר לכך פשוט, אך מאוד לא אינטואיטיבי - וזה מה שעושה את החידה הזו לכל כך אפקטיבית. יש למעשה רק שני מצבים אפשריים: או שבתיה חובשת כובע או שלא. אם היא חובשת כובע, אז היא מסתכלת על גליה שאינה חובשת כובע. אם בתיה אינה חובשת כובע, אז אנה חובשת הכובע מסתכלת עליה. ולכן, בשני המקרים יש מישהי עם כובע שמסתכלת על מישהי בלי כובע. אם אתם חלק מרוב האנשים שלא עלו על התשובה הנכונה, אין סיבה להתבייש. מציאת התשובה הנכונה אינה קשורה בשום אופן לרמת החשיבה או האינטליגנציה שלכם. היא רק מדגימה באופן מצוין היא את ההטיה שבה נדון בכתבה זו: הטיית האישור (Confirmation bias).

הטיית האישור, הנקראת גם הטיית הצד-שלי (My-side bias) או הצדקה מועדפת (Motivated reasoning), היא אחת המבוססות ביותר בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, והיא הוכחה שוב ושוב כמעט בכל תחום של קבלת החלטות. על פי הטיה זו, לאנשים יש נטייה להצדיק את ההחלטות שלהם על פי מה שהם כבר חושבים מראש, כלומר שההצדקה הרציונלית מגיעה רק לאחר שכבר התקבעה תחושת הבטן שלנו. הטיה זו מסבירה מדוע כל כך הרבה אנשים בעולם עדיין מאמינים לפרקטיקות פסאודו-מדעיות כמו אסטרולוגיה, קריאה בכף היד והומאופתיה, או נסחפים אחרי תאוריות קונספירציה מופרכות כמו התנועה נגד חיסונים או תומכי כדור ארץ השטוח.

מה שעוד יותר מעניין בהטיה זו הוא, שהיא אחד המקרים היחידים שבהם אין קשר לרמת משכל או יכולות קוגניטיביות, כפי שהראו מספר מחקרים, בהם מחקרם של קית’ סטנוביץ ושותפיו מ-2013 ומחקרם של דן קאהן ושותפיו מ-2017. הם מצאו שאנשים בעלי רמת משכל ויכולות מתמטיות גבוהות הושפעו באותה מידה מהטיה זו, הם פשוט השתמשו בנתונים בצורה טובה יותר על מנת להצדיק את הנטייה האינטואיטיבית שלהם.

הטיה זו גם קשורה להטיות חברתיות כמו הטיית האינטראקציה, הטיית המידע המשותף ואפקט תיבת התהודה, הגורמים לנו לחשוב שרוב האנשים שותפים לאותן תפישות כמו שלנו ומפיצים מידע דומה ברשתות החברתיות, מה שמחזק עוד יותר את התחושה שאנו צודקים.

אז איך הטיה זו קשורה לחידה בשאלון? רובנו חשבנו שמכיוון שאין מידע על בתיה בשאלה, אין לנו דרך לקבוע האם מישהי עם כובע מסתכלת על מישהי בלי כובע. ומכיוון ש״ננעלנו״ על תשובה זו, רובנו לא השקענו מאמץ בניסיון לבחון אותה על ידי הצבה פשוטה של שתי האפשרויות הקיימות. הפסיכולוג ג’ונתן היידט, בספרו ״המוח הצדקני״ (The righteous mind), השתמש במטפורת הפיל והרוכב על מנת להסביר הטיה זו. הפיל מסמל את הנטייה האינטואיטיבית שלנו, את תחושת הבטן שיש לנו לגבי כל דבר בו אנו נתקלים. הרוכב מסמל את החשיבה הרציונלית-לוגית שלנו. בניגוד למה שהיינו מצפים, הרוכב אינו שולט בפיל, אלא להפך. הפיל הוא זה שמתחיל לפסוע לכיוון מסוים, כלומר נוטה לכיוון ההחלטה, ורק לאחר מכן הרוכב מוצא את ההצדקה וההסבר לכך. מה שכן יכול לגרום לנו לשנות את תחושת הבטן האינטואיטיבית שלנו, לפי היידט, הן השפעות חברתיות של האנשים סביבנו - ולכן יש חשיבות רבה לשיתוף פעולה בין אנשים למציאת הפתרונות המתאימים לבעיות.

הפיל מסמל את הנטייה האינטואיטיבית
הפיל מסמל את הנטייה האינטואיטיבית

הטיית האישור וההשפעה של האינטואיציה מוסברים בצורה אלגנטית מאוד על ידי תיאוריית מערכת 1 ו-2, כפי שמתאר החוקר הישראלי דניאל כהנמן בספרו ״לחשוב מהר לחשוב לאט״. כהנמן מסביר שמוחנו מפעיל כל הזמן את אחת משתי מערכות אלה. מערכת 1 מייצגת את החשיבה האינטואיטיבית שלנו. היא מהירה, צורכת פחות מאמץ שכלי, אך גם נוטה לבצע טעויות רבות. מערכת זו חשובה בקבלת החלטות פשוטות ומהירות, כמו לדוגמא כאשר עלינו להגיב מהר כשאנו רוכבים על האופניים והולך רגל לפתע מתפרץ מולנו. מערכת 2 היא בדיוק ההפך. היא מייצגת את החשיבה ברמה גבוהה שלנו. היא איטית, דורשת מאמץ שכלי רב, אך גם הרבה יותר מדויקת. אנו משתמשים במערכת 2 על מנת לקבל החלטות משמעותיות ללא לחץ זמן, כמו לדוגמא כאשר אנו מנסים להבין את החוברת המסבירה כיצד יש להרכיב את הרהיט שרכשנו באיקאה. הבעיה היא, כפי שמסביר כהנמן, שלפעמים אנו מפעילים מערכות אלה בסיטואציות הלא נכונות. לפעמים אנו מסתמכים על מערכת 1 בעת קבלת החלטות משמעותיות ביותר, כמו רכישת משכנתא או קניית רכב. או כמו במקרה של חידת הכובעים, כאשר התעצלנו ולא הפעלנו את מערכת 2 על מנת לנסות למצוא את התשובה הנכונה.

גם בתקופה זו של התפרצות וירוס הקורונה יש חשיבות רבה להבנת הטיית האישור. קבלת ההחלטות שלנו מושפעת באופן משמעותי ביותר מתחושות הבטן שלנו - האם אנו סומכים על הממשלה שהיא פועלת לטובתנו? האם אנו חושבים שהסכנה מהווירוס אמיתית? האם אנו מאמינים שבקרוב נחזור לשגרה? אין זה משנה במה אתם מאמינים, בכל מקרה תמצאו את המידע שיחזק את הדעה שכבר יש לכם בתוך שפע האינפורמציה הזמינה לנו בערוצי התקשורת וברשתות החברתיות. אין זה אומר בהכרח שאתם טועים בתחושת הבטן שלכם, אך אתם בוודאי נוטים יותר לקבל את המידע שמחזק את מה שאתם כבר חושבים. ואם יש משהו שהמדע מלמד אותנו, זה שאין תשובה ברורה ומוחלטת לשום דבר, והמציאות תמיד הרבה יותר מורכבת ממה שאנו חושבים. רוצים ללמוד עוד על הטיית האישור ועל מערכת 1 ו-2? צפו בהרצאתו של דניאל כהנמן בגוגל.

לסיום, אנו רוצים לשמוע גם מכם: האם נתקלתם בתקופה האחרונה במקרים שניתן להסביר בעזרת הטיית האישור או ההטיות האחרות שהוצגו בסדרה? כתבו לנו את הרעיונות שלכם בתגובות. ובפעם הבאה: הטיית השורדים.

על הכותב: ד”ר תום ביאליק, בוגר המחלקה להוראת מדעים במכון ויצמן למדע, הינו חוקר ומרצה בתחום החינוך המדעי. תום עבר לפני מספר חודשים לברלין לטובת משרת מחקר באוניברסיטה החופשית של ברלין, לאחר פוסט-דוקטורט של כמה שנים במישיגן, ארה”ב. מחקריו מתמקדים בשילוב סביבות למידה טכנולוגיות בהוראת המדעים בבתי הספר. כמו כן, תום מרצה לקהל הרחב בנושאי חינוך, חשיבה ביקורתית והיסטוריה של המדע במגוון מסגרות ואירועים. מידע נוסף ניתן למצוא באתר שלו.