יומן קורונה ברלין: ״שיחות עם אנשים רק מאשרות לי - כלום לא קורה, לאף אחד אין שום דבר מעניין לספר״
נעם ברוסילובסקי, בברלין מ-2012, במאי בתיאטראות ובתחנות רדיו בגרמניה, אוסטריה ושווייץ
מי אני, מאיזו שנה אני בברלין ומה אני עושה בעיר?
נעם ברוסילובסקי. הגעתי בשנת 2012 לברלין ללמוד תיאטרון, ונשארתי גם לאחר הלימודים. כיום אני עובד כבמאי בתיאטראות ובתחנות רדיו ברחבי גרמניה, אוסטריה ושווייץ.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה המקצועית? מה הדבר הכי מבאס שהתבטל לך בגלל המשבר?
בתחילת פברואר, מעט לאחר שהופיעו המקרים הראשונים בגרמניה (בבוואריה), נסעתי למינכן לצורך חזרות להפקה חדשה שהיתה אמורה לעלות ב-13 במרץ. מהיום הראשון לחזרות - כשהקורונה עוד נראתה כתופעה רחוקה בסין שלא נוגעת לחיינו - התבדחנו (צוות ההפקה) שההצגה לא תעלה בגלל מספרי מקרי הקורונה הבודדים בבוואריה. מעצבת התלבושות והתפאורה דאגה להביא מסכות לחזרה הראשונה בתור בדיחה, וכולנו הצטלמנו איתן בהשתטות, לחלוטין לא תיארנו לעצמנו שאכן המגיפה תגיע אלינו.
שלושה ימים לפני הצגת הבכורה, מנהל ה-Münchner Volkstheater, כריסטיאן שטיקל, כינס את כל עובדי ועובדות התיאטרון באולם הגדול, והודיע לנו - לפני שיצאה הודעה רשמית לתקשורת - שהתיאטרון עתיד להיסגר עד אחרי חג הפסחא. לאחר סגירת התיאטרון לקהל התבקשנו להמשיך בחזרות במשך שלושה ימים נוספים על מנת להביא אותן לסיום. תקופת חזרות עשויה להוות פרק זמן לחוץ ואינטנסיבי ולעתים קרובות האנרגיות של כל העושים במלאכה מרוכזות בערב הבכורה, שלרוב מסמן גם את סיום החזרות על ההצגה ואיתו מגיע גם סוג של קתרזיס עבורם. נוצר מצב שהמשכנו בימי חזרות קשים ומעייפים עד לחזרה הגנרלית, בידיעה שההצגה לא תעלה בזמן הקרוב - סיטואציה הזויה שלא אפשרה לנו לפרוק את כל המתח הרגשי שנוצר במהלך העבודה וליהנות מהתוצאה של המאמץ.
כמו ההפקה הזאת, שנראה כי העלתה נדחתה לתחילת העונה הבאה, נדחו הפקות נוספות רבות בתיאטרון - מצב שגרם למעין ״פקק״ של פרויקטים שלא יודעים מתי יעלו. לכן פרויקטים שלי שהיו אמורים לקרות בשנה הבאה נדחו בשנתיים. בתיאטרון פרויקטים מתוכננים לעתים כמה עונות מראש, ולי באופן אישי נוצר ״ואקום״ של פרויקטים, מצב שבו כל העבודה נדחתה אל הלא נודע. לראשונה מאז סיום הלימודים, לאחר שהמזל האיר לי פנים ולא ידעתי תקופות ללא עבודה, נראה שלא תהיה לי אפשרות לשוב לעבוד במהלך השנה הקרובה.
ברגע הזה התחוור לי היטב שזכויותיהם של עצמאים ועצמאיות אינן מעוגנות בחוק, שאין להם אפשרות ממשית להתארגן, ושאין שום רשת סוציאלית שתגן עליהם.
איך משבר הקורונה משפיע עליך ברמה האישית?
יחד עם הפגיעה בתחום המקצועי והבהלה מהמצב הגיעה ההכרה בכך שאני חי חיים פריווילגיים - איני משתייך לקבוצת סיכון, יש לי ביטוח רפואי במדינה עם אחת ממערכות הבריאות המתקדמות בעולם, אני מוקף באנשים שאני מסוגל להיעזר בהם בעת הצורך (וכמובן גם לעזור להם), אני חי בדירה שנעים להיות בה בזמן ההסגר, ואני מסוגל להזין את עצמי באוכל בריא וטעים. ואף על פי כן, קשה לי מאוד לראות את כל העסקים הסגורים באיזור הבית שלנו, ולדעת שמאחורי כל עסק כזה עומדים אנשים שחווים מכה כלכלית איומה. המראות של הרחובות הריקים הזכירו לי בימים הראשונים של ה-Lockdown עיר רפאים ויצרו תמונה של מרחב עירוני ששוּלל מסממנים אורבניים ובראשם התנועה הבלתי פוסקת של סחורות ואנשים, אותה תנועה שהיא מקור לחיכוכים הבנאליים והמרגשים שבתורם גם הופכים לעלילות הקטנות שמרכיבות את חיי היומיום שלנו. כשאין תנועה, גם החיכוך עם אנשים אחרים משולל עלילה וסיפור - וכל זאת כדי לומר: מפגשים ושיחות עם אנשים משעממים אותי כרגע כל כך, משום שהם רק מאשרים לי - שום דבר לא קורה, לאף אחד אין שום דבר מעניין לספר. חיכוך מתאפשר רק במצב של תנועה.
האם גילית או הבנת טוב יותר משהו על ברלין/גרמניה/הגירה באמצעות/בזכות/בגלל המשבר?
שמתי לב שבמהלך המשבר הרבה אנשים נסעו למשפחות שלהם, או למקום שהם מרגישים בו יותר בטוחים. לעומת זאת, ברלינאים רבים שחיים מחוץ לברלין שבו אליה, בגלל שהיה חשוב להם לעבור את המשבר דווקא בעיר שאינם מרגישים זרים בה. העובדה שלא עלה בדעתי לנסוע לשום מקום הראתה לי שאני מרגיש פה מאוד בבית. ועם זאת, ביטול הטיסות גרם לי גם לחוש במרחק מהמשפחה שלי, ובהיעדרות שלי בתקופה שייתכן שנזקקו לי מאוד, וזאת תחושה מטלטלת.
מה מבין הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו בברלין הכי חסר לך?
התקהלויות מכל סוג ובעיקר אולמות תיאטרון ומועדוני לילה - מקומות שלוכדים את רוח הזמן, שעוסקים במפגשים ארעיים ובטקסים קולקטיביים שמאפשרים אקסטזה.
מה בברלין הכי עושה לך טוב בימים אלה?
הפארקים הגדולים וההומים שלה, שמהווים ריאה ירוקה ומוקדי התכנסות פופולריים יותר מאי פעם.
המלצות (מכל סוג) לתקופה הזאת?
אפרופו פארקים: יצאתי לפני שבוע להליכה מקסימה בכמה פארקים בוודינג (מעבר להרי החושך) שלא הכרתי עד היום: Schiller Park, Goethe Park, ובמיוחד Volkspark Rehberge שבקרבתו נמצא גם Plötzensee.
