לראות יופי בחרא, למצוא גאולה בפח זבל, לעשות אהבה במקום שנאה
אורית נחמיאס על מופע היחיד שלה בתיאטרון הגורקי, Make Love not War
אחרי שבוע של הכנות, חזרות, חרדות ומדיטציות סיימתי עוד הופעה של הסטנד אפ שלי, Make Love Not War, בתיאטרון הגורקי. האולם היה מלא, ואני הייתי מאושרת שהכל עבר חלק ולא דפקתי את המופע.
ביציאה מהתיאטרון ניגש אלי מישהו ואמר שהוא צחק בטירוף וגם נורא התרגש. הוא גם אמר שחברה שלו, שנשארה עומדת רחוק, סבלה מכל רגע, היא חשבה שזה חוסר טעם גס לעשות בדיחות מטרגדיות. ואני אמרתי ״למה לי לעשות בדיחה ממשהו שהוא כבר בכל מקרה מצחיק?״ - הרי זאת הסיבה שכתבתי את המופע מלכתחילה.
מאחורי כל בדיחה יש חתיכה של לב שבור. אני מדברת על פרידות וחרדות ועלבונות, על בדידות ואשמה, אכילה כפייתית, התמכרות לסקס וכמובן על השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה. אפילו הפסיכולוגית שלי, שאני לא סומכת עליה בשיט ולדעתה כל החלטה שאני עושה היא טעות, חשבה שזה יהיה רעיון מעולה לכתוב את מה שעובר עלי ולעבד את האבל. או כמו שהיא אמרה: ״you have a lot to process״. אני עושה את הטיפול באנגלית ואני כותבת באנגלית, אנגלית די דלה, מה שהפך למעשה אמנות בפני עצמו - לכתוב מחשבות מורכבות במילים פשוטות. לכתוב את הטקסט הזה בעברית זה אתגר בשבילי. אני מדברת עברית וקוראת עברית, אבל כותבת באנגלית כבר 14 שנה.
עם הסטנד אפ הקודם שלי, Female Shit, הופעתי עד הקורונה. במופע ההוא דיברתי על המעבר לברלין, על הלידה של הבן שלי, על המשבר הזוגי שבא עם המעבר לכאן, ועל ניסיונות ההתאבדות של אבא שלי. גם אז זאת הייתה דרכי להתמודד עם אבל. את המופע החדש רציתי להתחיל מאיפה שהקודם נגמר, בפרידה הכואבת מבעלי ולדבר על ההרפתקאות המיניות הפרועות והמופרעות שלי שבאו אחר כך. אבל היום, בברלין, הזהות שלנו (שוב) הולכת לפנינו, וכישראלית אני לא יכולה לעלות על הבמה ולהתעלם מרצח העם שבחדר.
הטקסט הזה, אגב, נכתב בזמן שחברים שלי בישראל יושבים במקלט שקועים בפחד ובייאוש, פחות מהטילים ויותר מהממשלה, ואני שקועה ברגשות אשם של ניצולה. התקווה היחידה שנותרה לי היא אמא שלי, שבזמן אזעקות מתמזמזת עם החבר החדש שלה בממ"ד, כך שגם אם ייפול עליה כטב"ם, היא תמות מאושרת (על אשמה, הדחקה ואהבה חדשה בגיל 80 אכתוב אולי במופע הבא).
הסטנד אפ החדש הוא טריגר אחד גדול, כל אחד ואחת והטריגר שלהם. אני יכולה לראות על הקהל מי מתכווץ ומתי - אם כשאני מדברת על הגירושים, או על פגיעה מינית או על אוקטובר. זה לא מופע לכל אחד - אני נותנת לקהל מבט כן וחשוף על עצמי, כמעט אכזרי, אבל גם מלא חמלה, ומזמינה אותו להפנות את המבט הזה לעצמו. אני דורשת מעצמי ומבקשת מהקהל לראות יופי בחרא, למצוא גאולה בפח זבל, לעשות אהבה במקום שנאה, ולצחוק כשכואב.
למרות שהסטנד אפ קורע, הצחוק הוא לא מטרה, הוא אמצעי. המטרה היא לספר סיפור, לגעת בכאב ולהביא לריפוי. כשהקהל צוחק, זה סימן שהם הקשיבו. העיקר שיקשיבו. פעולה שנדמה היה שהיא מובנת מאליה, הפכה למשימה מאתגרת. לא להתווכח, לא להסכים, לא להצדיק ולא לנסות לשכנע - רק להקשיב. זה ממש לא פשוט.
הכתיבה מצילה אותי, אבל חוץ מהכתיבה יש בי צורך גדול (ועונג עמוק) לספר את הכאב שלי שוב ושוב ושוב, עד שהוא יפסיק לכאוב. ואני זקוקה לבמה, כי הבמה מגינה עלי. על הבמה אני מרגישה בטוחה מספיק כדי להיות חשופה ופגיעה. האמנות מאפשרת לי להסביר את עצמי לעולם ולהסביר את העולם לעצמי.
אבל אז מאץ’ בטינדר מזכיר לי שוב את הכאב והבלבול והתסכול והייאוש, כל מה שחשבתי שכבר פתרתי בעיבוד לבמה:
…great. It’s a date. see you at 20:00. I’m horny already:)
me too. Looking forward to it:)
otw, what’s your nationality?
Long break
I’m from Israel (not the best time to be an Israeli…)
another longer break
Israel has conducted a genocide for 75 years, so yes, it’s not a good time to be an Israeli but it’s even worse to be a Palestinian! We are not gonna meet.
Even longer break
men have committed violent atrocities against women for hundreds of thousands of years, but I don’t look at every man and see a murderer and a rapist. I understand if someone wouldn’t like to openly collaborate with Israelis but not to have sex with an Israeli woman because what Israel is doing is really absurd. And it won’t make any Palestinians life any better.
If you care so much about values you should have asked me what I stand for or where I stand regarding
Israel and the Palestinians, but you just reduced me to a passport? how is this different from any other form of prejudice? you are not the humanist you think you are. even my Palestinian friends and I understand that underneath our nationalities we are all just (horny) human beings.
I even have a show ״Make Love Not War. A (one night) stand up show״, where talk exactly about the complex intersection between sex and politics, you should cum… eh… come and see, my next show is on the 14.3 at 21:00 at Gorki theatre
אבל לפני שהספקתי לשלוח את ההודעה הוא unmatched me.
הוא כבר לא יבוא להופעה, אבל אתם מאוד מוזמנים.
